מלחמת חפירות תוכן עניינים התפתחות | מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה | מלחמת חפירות לאחר מלחמת העולם הראשונה | ראו גם | לקריאה נוספת | קישורים חיצוניים | הערות שוליים | תפריט ניווטStormtroop Tactics: Innovation in the German Army, 1914–1918Seeking Victory on the Western Front: The British Army and Chemical Warfare in World War Iמלחמת החפירות באתר הווטרנים של קנדההפילוסופיה של מלחמת החפירותמלחמת החפירות 1914מלחמת החפירות 1915קו החזית באתר המוקדש למחקר שרידי מלחמת החפירות בבלגיה בכלים ארכאולוגייםחי"ר במלחמת חפירותפרק 50: המלחמה הגדולה - חלק ו: מלחמת השוחות (חפירות)"חיים של אחרים" על החיים בשוחות"מלחמת החפירות של השופטת ביניש""מלחמת החפירות מתחילה: סן אנטוניו נגד יוטה"הצפת שוחות במי תהוםיומן גדוד מ-1915 המייצג את שגרת המלחמהכלבים במלחמהחיים בחפירותלוחמת החפירותסדר יום בחפירותמועדון הג'נטלמנים: גלגולו של מעילהוראות טקטיות למפקד"הפילוסופיה של מלחמת החפירות"40 שנה למלחמת ההתשה
דוקטרינה צבאיתביצוריםמלחמת העולם הראשונה
לוחמהכוחותחזיתביצוריםבלוקהאוסגדרות תילבזנ"טיםשטח הפקרכלי ירייהנשק קלארטילריההשאלההחזית המערביתמלחמת העולם הראשונהמערכת גליפולימלחמת האזרחים בארצות הבריתמלחמת הבורים השנייהמלחמת רוסיה-יפןטכנולוגייתמיגוןקרב על הסוםקרב ורדןמכונות ירייהנשק להשמדה המוניתגז רעילהיגיינהטנקהסתערותהמאה ה-19הנשק הקלמלחמת האזרחים בארצות הבריתרכבתלוגיסטיתגדר התיל1875מכונת הירייהארטילריהפגזירססטלפוןתצפיתניםתותחמלחמת צרפת-פרוסיה18701871מרגמהרימון הידהקרב הראשון על המארןהמירוץ אל הים1914מתקפת מאה הימים1918תעלת למאנשבלגיהצרפתשווייץמדינות ההסכמהקו הינדנבורגדוקטרינתהקרב על הסום1916התקפהטקטיקהמבלטיםחמוריםפרדותמסילות ברזלצלפיםמסכות גזמקלע ויקרספריסקופבטוןשוורצלוזהחפריםמי תהוםפלנדריהחזית איפרעכבריםחולדותצלפיםכלביםערפלשירותיםמכתביםלודוויג ויטגנשטייןאביגדור המאירייו לופטינגג'ון רונלד רעואל טולקיןרוברט גרייבסגיום אפולינראייזק רוזנברגוילפרד אווןסיגפריד ששוןסטראטיס מיריביליסקלפיםמעשיותמצוותפולחניהזיהוםהלם קרבטפיליםגרדתחניכייםרגל חפירותטיפוס הבטןכולרהדיזנטריהכיניםכיני ערווהקדחת השוחותמעלות צלזיוסדלקת ריאותכוויות קורמעיליברברינעלי צבאהצלב האדוםאמבולנסיםפילדמרשלדאגלס הייגמסך עשןרימוני ידמקלע לואיסקרב פנים אל פניםכידוני הרוביםסכיניםאקדחים1915חיילי סערגרמניתלהביוריםגולגולת1918אוסקר פון איטייהמסכות גזהגיס הקנדיקרב רכס וימי1917קומנדומודיעיןשבינשק קרטלגרףסמפוריוני דוארמטוסי ביוןספינות אווירלוחמה פסיכולוגיתמלחמת ההמשךברית המועצותפינלנד19411944מלחמת האזרחים הסינית19461949מלחמת קוריאה19501953מלחמת איראן-עיראק19801988סראייבו19921995מלחמת ההתשהישראלמצריים1970
מלחמת חפירות
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חיילים בריטיים בשוחות, במהלך קרב על הסום, יולי 1916
מלחמת חפירות היא סוג של לוחמה שבה ניצבים שני כוחות זה מול זה משני צדדיו של קו חזית, כאשר כל צד מחזיק קו מגננה ארוך מול יריבו. קווי המגננה מורכבים משוחות, ביצורים קלים (למשל מסוג בלוקהאוס) ומכשולים כגון גדרות תיל ובזנ"טים בשטח שבין שני קווי המגננה, הקרוי "שטח הפקר". הכוחות מכוונים כלי ירייה אלה מול אלה באיום מתמיד. הלוחמים מוגנים באופן יחסי בהיותם בשוחות, הן מירי נשק קל והן מרוב סוגי הארטילריה של שדה הקרב, ומתווה הלוחמה הוא סטטי, ללא התקדמות, בשל סכנת החיים של עזיבת השוחה. לכן נעשה במונח גם שימוש בהשאלה לתיאור מצב שבו שני צדדים מחופרים בעמדותיהם זה מול זה ללא התקדמות גם בתחומים אחרים.[1] מלחמת החפירות אפיינה את החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, אך נעשה בה שימוש גם בחזיתות אחרות של המלחמה, כגון מערכת גליפולי והחזית האיטלקית, וכן במלחמות אחרות, כגון מלחמת האזרחים בארצות הברית, מלחמת הבורים השנייה ומלחמת רוסיה-יפן.
מלחמת החפירות הייתה תוצאה של התקדמות כושר הירי של כלי הנשק ההתקפיים (קצב אש, דיוק, טווח, כושר הרג וחדירה) מבלי שתהיה התקדמות מקבילה בטכנולוגיית המיגון והתנועה. במהלך מלחמת העולם הראשונה גבתה שיטת לוחמה זו קורבנות בקנה מידה עצום בקרב על הסום, בקרב ורדן (למעלה ממיליון נפגעים בכל אחד מן הקרבות) ועוד, כאשר חיילים הסתערו מתוך השוחות אל מוות בטוח מול מכשולי גדרות תיל וירי מכונות ירייה של האויב וזאת מבלי להשיג הישג כלשהו מבחינת התקדמות. למספר הקורבנות הרב תרמו גם הפעלת נשק להשמדה המונית כגון החדרת גז רעיל לשוחות ורמת ההיגיינה הירודה. לעיתים נאלצו החיילים לשהות בשוחות זמן רב, לישון בהן, לבשל ולאכול בהן, לטפל בתוכן בפצועים וכדומה. על מנת לשבור את הקיפאון במלחמת העולם הראשונה הומצא הטנק, שהיה אמור לתת מענה לתנועה ממוגנת מעבר למכשולי שטח ההפקר ולאפשר הסתערות, כיבוש שטח והכרעה. למרות שבמשך רוב מהלך המלחמה לא הוכיח הטנק את עצמו, המשך פיתוח הטנקים שינה את אופי הלחימה והפך את מלחמת החפירות ללא רלוונטית.
תוכן עניינים
1 התפתחות
2 מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה
2.1 טקטיקת המגננה
2.2 מבנה השוחות
2.3 חיים בשוחות
2.3.1 סדר היום
2.4 מוות בשוחות
2.5 טקטיקות התקפה
2.5.1 הסתערות חזיתית
2.5.2 לוחמת סער
2.5.3 "נשוך והחזק"
2.5.4 פשיטות קומנדו
2.6 קשר, מודיעין ולוחמה פסיכולוגית
3 מלחמת חפירות לאחר מלחמת העולם הראשונה
4 ראו גם
5 לקריאה נוספת
6 קישורים חיצוניים
7 הערות שוליים
התפתחות |
להתפתחות מלחמת החפירות תרמו מספר שינויים שחלו באופי הלחימה החל מאמצע המאה ה-19. טכנולוגיית הנשק הקל התפתחה הן מבחינת הטווח והן מבחינת קצב הירי של החייל הבודד עד כי הסתערויות צבא מול צבא בשדה הפתוח, כפי שהיה נהוג, גבו קורבנות עצומים והכריחו את החילות להסתתר במחסות. הדבר קיבל את ביטויו הראשון המובהק במהלך מלחמת האזרחים בארצות הברית ובמלחמת הבורים השנייה. התפתחות הרכבת איפשרה לוגיסטית אחזקת קווים ארוכים הרבה יותר מאשר לפני כן. המצאת גדר התיל ב-1875 יצרה מצב שבו נבלם הכוח המסתער ומואטת התקדמותו, בשעה שהוא נמצא תחת אש. מכונת הירייה איפשרה לכוח מגן להציב "קיר אש" אל מול הכוח המסתער בקלות יחסית, תוך שימוש בצוות הפעלה קטן, עם זמינות ברמת המחלקה, באמינות יחסית ובטיחות ליורה וללא צורך להמתין להתקררות הכלי.
גם טכנולוגיית הארטילריה שופרה. הוכנסו לשימוש פגזי רסס (שרפנל) שהופנו נגד אדם וזרעו הרג רב, וטווח הירי גדל בלי לוותר על דיוק הפגיעה. השימוש בטלפון איפשר ירי מדויק בכינון עקיף, תוך הסתייעות בתצפיתנים שכיוונו את צוות התותח המרוחק אל המטרה. תופעות אלה הודגמו לראשונה במלחמת צרפת-פרוסיה (1870–1871), כאשר המסקנה, מחוסר אפשרות למגן את החייל, הייתה להתחפר על קו הטווח של הארטילריה הנגדית. כלי נשק נוספים ששופרו היו המרגמה ורימון היד. השטח שבין הקווים, שהוגדר על ידי הטווח המקסימלי של כלי הנשק, הפך לשטח הפקר או "שטח הריגה" (killing zone), ששהייה בו פירושה מוות בטוח.
מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה |
טקטיקת המגננה |
חיילים אוסטרליים עם קסדות ומסכות גז באיפר, 1917
מאז הקרב הראשון על המארן וסופו של המירוץ אל הים בספטמבר 1914 ועד מתקפת מאה הימים (אוגוסט-נובמבר 1918), שררה בחזית המערבית, שהשתרעה מחוף תעלת למאנש בבלגיה ועד גבול צרפת-שווייץ, מלחמת חפירות סטטית. המרחק בין קווי השוחות הקדמיים ביותר נע בין כמה עשרות מטרים עד קילומטר, בהתאם לתנאי השטח וליכולות הלוגיסטיות להציב ארטילריה ולטווח אותה ביעילות.
הגרמנים התבצרו בעמדות מבוצרות להגנה על השטח שכבשו, וכוחות מדינות ההסכמה התחפרו מולן בשוחות שהתכוונו להיות זמניות, עד שיוכלו לפרוץ את ההגנה הגרמנית. הגרמנים הקימו מאחורי קו החזית הראשון מערך מבוצר בעומק, שאליו יכלו לסגת, אשר נודע בשם קו הינדנבורג. ככלל, דוקטרינת המגננה הגרמנית מאז הקרב על הסום (קיץ 1916) התבססה על "הגנת עומק" שבה נחפרו מחפורות-נסיגה מבעוד מועד אליהן יכלו החיילים לסגת, להתבסס ולפתוח מיד באש כנגד ההתקפה.
הטקטיקה הבריטית התבססה בראשית המלחמה על מערך של שלוש שורות שוחות מקבילות לקו החזית, במרחקים של כ-170 מטר זו מזו, כאשר ביניהן מקשרות שוחות-קשר קצרות ניצבות. השוחה הראשונה מול החזית אוישה רק במצבי "כוננות עם שחר" ולקראת מתקפה. מאחורי שוחה זו הייתה שוחת התובלה המרכזית ששימשה גם כשוחת הפיקוד הקדמי, מאחוריה הייתה שוחת-נסיגה. אולם, חיבורי שוחות הקשר היוו נקודת תורפה וטווח הארטילריה המשתנה שיבש את התכנון. זאת ועוד, מבלטים שנוצרו חשפו את הכוח לשלוש חזיתות ולא איפשרו את קיום הדוקטרינה. לצורכי התקפה נחפרו בחיפזון שוחות זמניות.
בעורף השוחות נבנתה רשת דרכים לחמורים ופרדות ובמידת האפשר מסילות ברזל שקישרו למסילת ברזל עיקרית.
גם ללא כוונה התקפית קונקרטית, הטרידו הכוחות כל העת אלה את אלה בירי ארטילרי, איום מתמיד של צלפים וירי פגזי גז, שהיו יעילים במיוחד כיוון שלא היו צריכים להתפוצץ בתוך השוחות אלא די שיתפוצצו בקרבתן וכיוון הרוח יוליך את הגז, הכבד מן האוויר, אל השוחות. ההתגוננות מפני התקפות הגז התבססה על מסכות גז שהיו לציוד חובה לחייל.
מבנה השוחות |
חיילי אנז"ק בקרב גליפולי עושים שימוש ברובה עם כוונת-פריסקופ לירי מתוך שוחה, 1915
השוחות לא נחפרו בקו ישר אלא בזיגזג, וזאת כדי למנוע ירי והתקדמות בקו ישר לאורך השוחה במקרה של כניסת חיילי אויב לשוחה.
שוחות מדינות ההסכמה היו בעלות עומק ממוצע של 2.4–4.9 מטרים. בדופן השוחה מוקמו עמדות ירי ממוגנות ומוגבהות, היו עמדות רובאים רגילות, עמדות לצלפים שכללו גג ועמדות מקלע ויקרס שיכלו לאכלס שני חיילים – יורה ומטעין תחמושת. כדי לצפות מעל השוחה בלי להתגלות נעשה שימוש בפריסקופ.
שוחות הגרמנים והאוסטרים היו עמוקות יותר עם עומק מינימלי של 3.7 מטרים. השוחות הגרמניות העמוקות ביותר חוזקו בצלעות בטון ובכל מספר מטרים נבנו בהן עמדות בטון. עמדות המקלע הכבד, שוורצלוזה, היו מבוצרות ומרווחות יותר מעמדות המקלע של האויב.
לצורך חפירת השוחות הועסקו חפרים מחיל החפרים. לפי המתודולוגייה הבריטית חפר כוח של 450 איש שש שעות בלילה מרחק 250 מטר שוחה. לאחר שנחפרה השוחה חוזקו דפנותיה במוטות ברזל והותקנו בהן עמדות ירי. מלבד ירי אויב הסתכנו החפרים בהתמוטטות קירות השוחה עליהם וכן בהצפת השוחה במי תהום, שהיו גבוהים במיוחד בפלנדריה (רק מטרים ספורים מתחת לפני הקרקע).[2]
חיים בשוחות |
חיילים לומדים צרפתית בשעות הפנאי בחפירות
באופן כללי במלחמת העולם הראשונה שהו החיילים בשוחות באופן רציף מספר ימים ולא יותר. השהות בשוחה הקדמית ביותר הוגבלה למספר שעות בעת כוננות או בהכנה למתקפה. אמנם הגדוד האוסטרלי ה-31 רשם שיא שהיה של 53 יום, היה זה מקרה חריג והממוצע לשהיית חייל מדינות ההסכמה בחפירות היה כעשרה ימים רצופים.[3] חלקים ניכרים של הקו לאורך החזית המערבית היו רגועים במשך רוב המלחמה והם היוו מרגוע לרוחות לאחר קרבות קשים, בעוד אחרים, למשל חזית איפר, היו גיהנום מתמשך.
תנאי המחיה וההיגיינה היו לרוב קשים. גופות מתים לא פונו במהלך היום והיו מקור לזיהומים. עכברים וחולדות היו נפוצים מאד וגדלו לממדי ענק. התנועה במהלך היום הייתה מסוכנת עקב תצפיתני אויב וירי צלפים, כך שאספקה, חימוש ותזוזת כוחות אירעו במהלך הלילה ובמהלך היום היה לחיילים שלא בתפקיד שפע של זמן פנוי.
בצבאות שונים, אך בעיקר בצבא הבריטי, שירתו כלבים יחד עם החיילים בשוחות. הכלבים אירחו לחיילים לחברה והטיפול והמשחק עמם שבר את השגרה המדכאת, כמו כן הם עסקו בפעילות מבצעית, העבירו מסרים, אספקה, תחמושת ואמצעים רפואיים בין הכוחות במהירות וביעילות, שמרו בלילה מפני הסתננויות אויב חשאיות אל השוחות, איתרו נעדרים וטרפו עכברושים.[4]
סדר היום |
היום החל עם שחר ב"כוננות עם שחר" ("The morning hate") שפירושה ירי מכל הכלים לכיוון האויב, שנמשכה כשעה. הראות הלקויה בשל ערפל והנטייה לנמנום שיכלה לעלות בתקיפת-פתע הביאו להוראה שעל כל החיילים להיות על משמרתם. לאחר מכן נערך ניקוי נשק וניקוי הסביבה לקראת מסדר. לאחר ארוחת הבוקר הטילו הקצינים על החיילים מטלות תחזוקה שונות למילוי הזמן הפנוי, כגון מילוי שקי-חול, ניקוי שירותים, תיקונים שונים ועוד. זאת בצד משמרות (בנות שעתיים) בעמדות הירי והתצפית, עם זאת נותר עדיין שפע של זמן.
במהלך היום היה על החיילים להעביר את זמנם בפעילויות שונות, שקטות וסטטיות ובהן השלמת שעות שינה, בישול מזון, קריאה וכתיבה של מכתבים ואף ספרים (אישים כלודוויג ויטגנשטיין, אביגדור המאירי, יו לופטינג, ג'ון רונלד רעואל טולקין, רוברט גרייבס, גיום אפולינר, אייזק רוזנברג, וילפרד אוון, סיגפריד ששון, סטראטיס מיריביליס ורבים אחרים עסקו בכתיבה יוצרת במהלך השהייה בחפירות). לדברי אביגדור המאירי שיחקו החיילים בקלפים, סיפרו זה לזה מעשיות וערכו התערבויות, הדתיים שבהם השתדלו ככל יכולתם לקיים את מצוות דתם ופולחניה. כך התוודעו החיילים באופן הדוק לאנשים רחוקים מהם מבחינה חברתית ומעמדית בדרך כלל. אחת מפעילויות השגרה הייתה הכנת מוצרים ופסלים מחלקי פגזים. על אף הצפיפות, חיילים רבים טיפחו אזור אישי אותו ניסו להשאיר נקי, יבש ומעוטר במזכרות.[5][6][7]
עם דמדומים הוקפצו שוב כל החיילים לכוננות ועם רדת החשכה החלה פעילות משיכת אספקה, ציוד, תחמושת, פינוי חללים ופסולת וכדומה. בשעות החשכה נשלחו גם פטרולים לשטח ההפקר, למטרת האזנה לאויב, תפיסת ניירות שהתעופפו ברוח ובדיקה ותיקון גדרות תיל. החלפת משמרות נערכה גם היא במהלך הלילה.[8]
מוות בשוחות |
תחנת חבישה אוסטרלית בקרב איפר, 1917. החייל היושב משמאל נראה בוהה למרחק, תסמין נפוץ של הלם קרב (כונה בתקופה זו "הלם פגזים")
הסטטיסטיקה של מלחמת העולם הראשונה,[9] למשל, קובעת שכ-10% מן החיילים הלוחמים נהרגו. חלק ניכר נבע בשל מלחמת החפירות. עיקר הנפגעים נפגעו מירי ארטילרי שנגדו לא היה כל מיגון. הפגזים והרסס גרמו לפגיעות קשות שגם אם לא גרמו מוות מיידי גרמו למוות בשלב מאוחר יותר עקב זיהום, חוסר בציוד ובכוח אדם רפואי ותרופות לא יעילות. הרוגים נוספים היו מירי צלפים, ירי מכונות ירייה, פגיעות קרב פנים אל פנים ולוחמת גז.
מפגע חמור נוסף איתו התמודדו צוותי הרפואה מבלי להבינו היה הלם קרב, אז כינו את התופעה "הלם פגזים" (shell shock), וסברו שהיא קשורה לקולות הארטילריה. הסובלים מהלם הפסיקו ללחום ורק בהו נכחם, לעיתים יצאו מן החפירה וישבו ובהו באמצע שטח ההפקר.
רבים מהנפגעים היו קורבן לתנאי המחיה בשוחות ולהגיינה הלקויה. החיילים נחשפו לטפילים ולרמת לחות גבוהה שגרמו למחלות כגון גרדת (סקביאס), זיהום פטרייתי של החניכיים ("פה-חפירות", "Trench mouth") וזיהום בכפות הרגליים ("רגל חפירות", "Trench foot"). על אף שמצבים אלה לא היו קטלניים בפני עצמם הם גרמו לתפקוד לקוי של החייל וחוסר זריזות שסופו היה יכול להסתיים במוות מירי, נפילה או חשיפה למצבים בריאותיים קשים יותר. תנאי עיבוד המזון ואכילתו בקרבת עכברושים וגופות חללים גרמו למחלות מעיים קשות כמו טיפוס הבטן, כולרה ודיזנטריה. נגע נוסף היה כינים וכיני ערווה שגרמו, פרט לחוסר הנוחות, למחלה שנודעה בשם קדחת השוחות.[10] החשיפה לתנאי קור קיצוניים בחורף (כולל טמפרטורות מתחת ל-0 מעלות צלזיוס) גבתה אף היא קורבנות הן של דלקת ריאות והן של כוויות קור.
במהלך המלחמה הכיר הפיקוד יותר ויותר בצורך לנקות את השוחות, לדאוג לפינוי וקבורה נאותה של חללים, בידוד חולים, הקפדה על היגיינה אישית וכדומה, ואכן רמת התחלואה והתמותה ירדה. על מנת לשפר את תנאי החיילים סופקו מעילי עור ארוכים שזכו לשם trench coat, לאמור "מעיל חפירות" (שהומצאו על ידי ברברי ונותרו אופנתיים זמן רב לאחר מכן[11]), ויוצרו וסופקו נעלי צבא מודרניות. הוסכם בין הצדדים שכוחות גלויים ומסומנים של הצלב האדום יוכלו לעבור בשטח ההפקר לאחר קרב ולאסוף חללים ופצועים ושאמבולנסים של הצלב האדום יהיו חסינים מפגיעה.
טקטיקות התקפה |
הסתערות חזיתית
הסתערות חזיתית |
במהלך שנות מלחמת ההתשה ניסה פיקוד מדינות ההסכמה, ובפרט הפילדמרשל דאגלס הייג ליצור מפנה על ידי שבירה משמעותית של קו החזית והשגת הישג קרקעי של כיבוש שטח שולט. על מנת ליצור התקדמות תוכננו התקפות חזיתיות בהשתתפות עשרות אלפי חיילים לאורך קטע חזית של מספר קילומטרים. טקטיקת ההתקפה הייתה הרעשה כבדה של ארטילריה מספר ימים לפני הפריצה על מנת "לרכך" ולהתיש את האויב. לאחר מספר ימי הרעשה, עם שחר, טיפסו ועלו חיילי הכוח התוקף מן השוחות, מאחורי מסך עשן והפגזה וחצו את שטח ההפקר לכיוון שוחות האויב. ההתקדמות הייתה איטית בשל גדרות התיל, למרות שחלקן נהרסו כתוצאה מההפגזות, אך גם אז הייתה הקרקע זרועה בורות ומכשולים שונים. הכוח התוקף נע במספר גלים, כאשר מכונות היריה של האויב "קוצרות" בשורות המסתערים הראשונות. הכוח המתקדם נע בשטח פתוח, לעיתים תוך יידוי רימוני יד אל עמדות האויב, אך ללא ירי תוך כדי הסתערות. כוחות חיפוי ייעודיים התמקמו בתווך והשתמשו בירי ממקלע לואיס וצלפים על מנת לחפות על הכוח המסתער.[12]
עם הגעה אל שוחות האויב התחולל קרב פנים אל פנים תוך שימוש בכידוני הרובים, סכינים ואקדחים.
לוחמת סער |
החל מדצמבר 1915 פיתחו הגרמנים שיטה לפשיטות על שוחות מדינות ההסכמה על ידי חיילי סער (בגרמנית Stoßtruppen). כוחות קטנים פשטו עם לילה על עמדות נגדיות והתקיפו אותן תוך שימוש בירי מקלעים, רימוני יד ולהביורים. העקרון היה התקפת פתע לא לשם השגת הישג קרקעי אלא לצורך ערעור הביטחון ושבירת המורל. האפקט הועצם על ידי מדיהם השחורים של החיילים, ציורי גולגולת וצעקות מחרישות אזניים. במהלך השהות בשוחת היריב נעשה שימוש בקרב פנים אל פנים מול הכוחות המגנים.
עד 1918 התקדמו חיילי הסער אל שוחות היריב בחסות החשכה, אולם בשנה זו פיתח אוסקר פון איטייה טקטיקה לפיה זחלו חיילי הסער, עטויי מסכות גז אל שוחות היריב בחיפוי ארטילריה קלה ופגזי גז.
"נשוך והחזק" |
בקרב כוחות מדינות ההסכמה פעלו חיילי הגיס הקנדי כחיילי סער בטקטיקת "נשוך והחזק" (Bite and hold). לפי טקטיקה זו פשטו החיילים על עמדה גרמנית שולטת תוך שימוש בטקטיקה דומה לחיילי הסער הגרמנים, לשם כיבוש ואחזקה מול מתקפות חוזרות. על הכוח הכובש היה להחזיק בנקודה הכבושה עד שחבר אליו כוח גדול יותר. האחזקה בנקודה השולטת איפשרה לחפות על ההתקדמות החזיתית של יתר הכוח.[13] גולת הכותרת של טקטיקת "נשוך והחזק" היה קרב רכס וימי באפריל 1917.
פשיטות קומנדו |
סכין חפירות תקנית
בעת אחזקת הקווים התפתחה גם לוחמה זעירה של כוחות קומנדו שחדרו לשוחות ולעמדות יריבות במטרה להשיג מודיעין, לקחת בשבי קצינים או לנתק קווי טלפון. כאשר נתקלו בהתנגדות העדיפו חיילי הקומנדו לקחת את המגנים בשבי או להשתמש בנשק קר (כגון סכין), מתוך מגמה שלא להתגלות ולא להרעיש את הזירה.
קשר, מודיעין ולוחמה פסיכולוגית |
אמצעי הקשר בתוך השוחות וביניהן לבין העורף התבססו בעיקר על טלפון וטלגרף. לאורך השוחות נסללו קווי טלפון ארוכים, ובאמצעותם הועברו דיווחים ופקודות, אולם פעמים רבות אמצעי הקשר לא פעלו כשורה כתוצאה מתקלות או חבלות מכוונות מצד האויב. כמו כן נעשה שימוש ברצים, בסמפור וביוני דואר.
לצורך השגת מודיעין הופעלו מטוסי ביון וספינות אוויר, אלה גם הטילו כרוזים כחלק ממאמץ לוחמה פסיכולוגית, שקראו לחיילים הפשוטים בשפתם להיכנע ולחזור לחיק משפחותיהם בשלום.
מלחמת חפירות לאחר מלחמת העולם הראשונה |
מאז מלחמת העולם לא נעשה שימוש נרחב בצורת הלוחמה הזו, אם כי ניתן למצוא מאפיינים של מלחמת חפירות במספר עימותים צבאיים, בהם מלחמת ההמשך בין ברית המועצות לפינלנד (1941–1944), מלחמת האזרחים הסינית (1946–1949), מלחמת קוריאה (1950–1953), מלחמת איראן-עיראק (1980–1988), שכללה גם שימוש רב בלוחמה כימית ובמצור על סראייבו (1992–1995) שהתאפיין בירי צלפים. גם במהלך מלחמת ההתשה בין ישראל למצריים (1970) ניכרים מאפייני מלחמת חפירות.[14]
ראו גם |
איזק רוזנברג – משורר, מחבר "שירי חפירות"
הפסקת האש של חג המולד – אירוע ייחודי של הפסקת אש ספונטנית ב-1914 וחגיגת החג יחדיו בשטח ההפקר
לקריאה נוספת |
אביגדור המאירי, השגעון הגדול, דביר, 1989.
ג'ון קיגן, פני הקרב, הוצאת מערכות, 1981.
- Paddy Griffith, Peter Dennis, Fortifications of the Western Front 1914-18, Osprey Publishing, 2004 ISBN 978-1841767604
- Bidwell, Shelford, and Graham, Dominick, Fire-power — The British Army Weapons and Theory of War 1904–1945, Pen & Sword Books, 2004.
- Ellis, John, Eye-Deep in Hell — Life in the Trenches 1914–1918, Fontana, 1977.
- Griffith, Paddy, Battle Tactics of the Western Front — The British Army's Art of Attack 1916–18, Yale University Press, 1996. ISBN 0-300-06663-5.
- —, Fortifications of the Western Front 1914–18, Osprey, 2004. ISBN 9781841767604
- Dupuy, Trevor N., Colonel, AUS (rtd), Evolution of Weapons and Warfare, Indianapolis, IN: Bobbs-Merrill, 1980.
- Gudmundsson, B.I., Stormtroop Tactics: Innovation in the German Army, 1914–1918, 1989.
- Haber, L. F., The Poisonous Cloud: Chemical Warfare in the First World War, 1986.
- Palazzo, A., Seeking Victory on the Western Front: The British Army and Chemical Warfare in World War I, 2000.
- Sheffield, G. D., Leadership in the Trenches: Officer-Man Relations, Morale and Discipline in the British Army in the Era of the First World War, 2000.
- Smith, L.V., Between Mutiny and Obedience. The Case of the French Fifth Infantry Division during World War I, 1994.
קישורים חיצוניים |
ערך מילוני בוויקימילון: מלחמת חפירות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מלחמת החפירות
מלחמת החפירות באתר הווטרנים של קנדה (באנגלית)
הפילוסופיה של מלחמת החפירות (באנגלית)
מלחמת החפירות 1914, מלחמת החפירות 1915 קטעי יומן ותמונות (באנגלית)
קו החזית באתר המוקדש למחקר שרידי מלחמת החפירות בבלגיה בכלים ארכאולוגיים (באנגלית)- א' רומל, חי"ר במלחמת חפירות, מערכות גיליון 209, אוגוסט 1970 עמ' 12-17
יובל מלחי, פרק 50: המלחמה הגדולה - חלק ו: מלחמת השוחות (חפירות), באתר "קטעים בהיסטוריה", 20 בפברואר 2012 (על מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה)- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על החיים בשוחות, 11 בפברואר 2014
יובל מלחי, פרק 50: המלחמה הגדולה - חלק ו: מלחמת השוחות (חפירות), באתר "קטעים בהיסטוריה", 20 בפברואר 2012 (על מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה)
הערות שוליים |
^ לדוגמה: "מלחמת החפירות של השופטת ביניש"; ספורט: "מלחמת החפירות מתחילה: סן אנטוניו נגד יוטה" וכיוצא בזה.
^ הצפת שוחות במי תהום.
^ יומן גדוד מ-1915 המייצג את שגרת המלחמה.
^ כלבים במלחמה
^ אביגדור המאירי, "השגעון הגדול", דביר, 1989.
^ חיים בחפירות, אתר ה-BBC.
^ לוחמת החפירות.
^ סדר יום בחפירות.
^ [1].
^ Justina Hamilton Hill (1942). Silent Enemies: The Story of the Diseases of War and Their Control. G. P. Putnam's Sons.
^ סהר שלו ואייל דה-ליאו, מועדון הג'נטלמנים: גלגולו של מעיל, על ההיסטוריה של ה"טרנץ'"
^ הוראות טקטיות למפקד.
^ "הפילוסופיה של מלחמת החפירות".
^ 40 שנה למלחמת ההתשה; כן ראו רון מיברג, "המלחמה שנשכחה", מעריב 15 בספטמבר 1992, ט' תשרי תשס"ג: "[חיים] בר-לב והמטכ"ל שלו הסכימו לתנאיו של נאצר. נקטו ביוזמה דיפנסיבית ופאסיבית. נתנו יד למלחמת חפירות, שכל הרמת ראש בה מהשוחה האישית או יציאה לחצר המעוז, עלולה הייתה להסתיים באסון."
קטגוריות:
- דוקטרינה צבאית
- ביצורים
- מלחמת העולם הראשונה
(RLQ=window.RLQ||[]).push(function()mw.config.set("wgPageParseReport":"limitreport":"cputime":"0.256","walltime":"0.317","ppvisitednodes":"value":1120,"limit":1000000,"ppgeneratednodes":"value":0,"limit":1500000,"postexpandincludesize":"value":5585,"limit":2097152,"templateargumentsize":"value":1416,"limit":2097152,"expansiondepth":"value":9,"limit":40,"expensivefunctioncount":"value":5,"limit":500,"unstrip-depth":"value":0,"limit":20,"unstrip-size":"value":5851,"limit":5000000,"entityaccesscount":"value":1,"limit":400,"timingprofile":["100.00% 197.234 1 -total"," 46.88% 92.470 14 תבנית:הערה"," 17.28% 34.089 1 תבנית:מיזמים"," 11.34% 22.373 3 תבנית:ISBN"," 7.04% 13.894 1 תבנית:הערות_שוליים"," 5.72% 11.287 4 תבנית:אנגלית"," 5.40% 10.654 13 תבנית:מיזם"," 4.67% 9.209 1 תבנית:שפת_קישור"," 4.52% 8.924 1 תבנית:חיים_של_אחרים"," 2.80% 5.518 1 תבנית:קטעים_בהיסטוריה"],"scribunto":"limitreport-timeusage":"value":"0.078","limit":"10.000","limitreport-memusage":"value":1609822,"limit":52428800,"cachereport":"origin":"mw1334","timestamp":"20190721032046","ttl":2592000,"transientcontent":false););"@context":"https://schema.org","@type":"Article","name":"u05deu05dcu05d7u05deu05ea u05d7u05e4u05d9u05e8u05d5u05ea","url":"https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA","sameAs":"http://www.wikidata.org/entity/Q241059","mainEntity":"http://www.wikidata.org/entity/Q241059","author":"@type":"Organization","name":"u05eau05d5u05e8u05deu05d9u05dd u05dcu05deu05d9u05d6u05deu05d9 u05d5u05d9u05e7u05d9u05deu05d3u05d9u05d4","publisher":"@type":"Organization","name":"Wikimedia Foundation, Inc.","logo":"@type":"ImageObject","url":"https://www.wikimedia.org/static/images/wmf-hor-googpub.png","datePublished":"2009-12-28T20:44:55Z","dateModified":"2019-03-06T10:49:04Z","image":"https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/f/fa/Cheshire_Regiment_trench_Somme_1916.jpg"(RLQ=window.RLQ||[]).push(function()mw.config.set("wgBackendResponseTime":161,"wgHostname":"mw1270"););
